<h1>ראבי"ה סימן תתס"ג</h1>
<h2>דף יג:</h2>
ושמעתי מרבינו אבא מרי וממורי רבינו אליעזר ברבי שמואל שהיו תמיהים על מה סמכו הראשונים כשמתענים בשביל גזירה או כדי שלא תבא עליהם צרה שמתפלל שליח ציבור ענינו בין גואל לרופא, וכן למה קורין בתורה ויחל משה כדין תענית ציבור, דאילו בתענית יחיד אין קורין בתורה כדמפרש בתוספתא דתענית [פ"ב ה"ו], כמו שכתבתי לעיל, והא אמרינן לקמן בפירקין [י"ד ע"ב] שלחו ליה בני ננוה לרבי כגון אנו שצריכין למיטרא אפילו בתקופת תמוז, כיחידים דמינן ובשומע תפלה או דילמא כציבור דמינן ובברכות השנים. שלח להו כיחידים דמיתו, והכי מסקנא דהילכתא, ואשאלה קאי. ותימה מה נשתנה ענינו משאלה, ובקרא כתיב [יונה ג'] ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים מהלך שלשת ימים, ואפילו הכי כיחידים דמי. ובפרק אין עומדין בירושלמי [ה"ב] גרסינן בנינוה צריכין למיעבד תעניתא בתר פיסחא אתון שאילון לרבי אמר לון לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפלה, ומסקינן נמי התם בשומע תפלה, וכיון דקפיד אשנויים בטבעה של תפלה משמע בכל עניינים כיחידים דמי. ויש לדחוק ולומר כיון שמצינו שקבעו תענית בהריגת גדליה והוא תענית ציבור (ו)הוא הדין לשאר קדושי (עולם) [עליון], ותענית שלאחר הפסח ושל אחר החג נהגו בכל תפוצות ישראל ולא הוי כתענית יחיד, וטעמו של דבר שמתענין אומר אני משום שמא חטאו בשמחת יום טוב בלשונם ובלבבם כדחזינן באיוב שאמר [איוב א'] אולי חטאו בני וגו'. ואינו נראה דאם כן אפילו לאחר שבועות נמי. ונראה לי דבכל מקום אנן גרירנן בתר בני בבל והם היו מתענין אחר החג בזמן הרביעה כשלא ירדו גשמים ובני נינוה אחר הפסח כאשר הבאתי לעיל מן הירושלמי, אבל לאחר שבועות לא מצינו בשום מקום שמתענין.
